ניצוצות של יצירה משותפת

מאת: דן שוחט – רכז ליווי תעסוקתי בתכנית "צרכנים נותני שירות"

"יצירה משותפת בבריאות הנפ
עוסקת בקידום טרנספורמציה של כוח ושליטה" – כך נפתח נייר עמדה שנכתב בבריטניה בידי צוות משותף של צרכנים של שירותי בריאות-הנפש, בני משפחה ואנשי מקצוע, אודות המושג החשוב – והמתעתע – של "יצירה משותפת", או באנגלית co-production. לפי הכותבים, יצירה משותפת "דורשת חשיבה על אנשים, כוח, שותפויות, משאבים וסיכונים בדרכים שהן שונות מכפי שנעשה קודם לכן בשירותי בריאות-הנפש".

למה הכוונה? הכוונה היא לקחת צעד אחד קדימה מעבר לדיבור על חזון ההחלמה, על העצמה של מקבלי השירות ועל השתתפות של אנשים המתמודדים עם מגבלה נפשית בשירותים הניתנים להם – ולהוביל לשינויים דרמטיים בשירותי בריאות-הנפש כפי שאנו מכירים אותם כיום. הכוונה היא ליצור שירותים המבוססים על שותפות בין מקבלי-השירות ונותני-השירות, ועל שותפות בין נותני שירות עם ובלי ידע מתוך ניסיון אישי של התמודדות עם משברים והחלמה. הכוונה היא שהשותפות הזו תבוא לידי ביטוי באופן שבו השירותים שלנו מתוכננים, מעוצבים ומנוהלים.

נשמע לכם מסובך? אתם בהחלט צודקים. נשמע עמום, מופשט ונתון לאין-ספור פרשנויות? אתם עדיין צודקים: אין הגדרה אחת ל"יצירה משותפת", והשאיפה הזו לשינויים דרמטיים חייבת להיות מלווה בנכונות להתווכח אחד עם השני על השינויים שאנו מבקשים. אבל גם אם זה מורכב ומסובך, וגם אם לא תמיד ההגדרות והמטרות כאלו ברורות, צריך להמשיך ולקדם את אותה "טרנספורמציה של כוח ושליטה". אבל איך מקדמים את הטרנספורמציה הזו בפועל? לשירותי בריאות-הנפש יש היסטוריה לא קצרה של כוחנות, של כפייה, של סטיגמה. איך מגיעים, או לפחות מתחילים להתקרב, לשינוי של יחסי הכוחות בתחום – יחסי הכוחות בין מקבלי שירות ונותני שירות, ויחסי הכוחות בין נותני שירות עם ובלי ידע מתוך ניסיון אישי? השאלות האלו מעסיקות אותנו בצוות של תכנית "צרכנים נותני שירות" – בהקשר של היחסים בין צוות התכנית למקבלי השירות בתכנית, בהקשר ליחסים בין מקבלי השירות בתכנית לבין המנהלים ואנשי המקצוע האחרים בארגונים בהם הם עובדים, וגם בהקשר ליחסים בתוך עצמנו, בתוך צוות התכנית.

בשני אירועים שונים שאנחנו בתכנית "צרכנים נותני-שירות" הוצאנו לפועל במהלך חודש מארס 2019, ניסינו להתחיל ולהניע תהליכי שינוי כאלו, ולהתניע טרנספורמציה לכיוון של יצירה משותפת. האירוע הראשון נועד להוות ניצוץ ראשון של יצירה משותפת בין מקבלי השירות בתכנית לבין מנהלים ואנשי-מקצוע בארגונים בהם הם עובדים – והאירוע השני נועד להיות סנונית ראשונה של יצירה משותפת בין צוות התכנית לבין מקבלי השירות בתכנית. ב-7 למארס, קיימנו בירושלים מפגש מיוחד בין אנשי שיקום בעלי ידע מניסיון לבין מנהלים ונותני הדרכה מקצועית בתחום השיקום. המטרה הייתה לאפשר מפגש שוויוני, בגובה העיניים, ושיח חופשי ופתוח בין שתי הקבוצות האלה – שעובדות אחת לצד השנייה בארגוני השיקום השונים, שנמצאות שתיהן באותו צד של המתרס כ"נותני שירות", אבל שהמפגש ביניהן ביומיום אינו מפגש שוויוני. זה היה השלישי בסדרה של מפגשים בין מנהלים לבין עובדי שיקום בעלי ידע מניסיון אישי שקיימנו ברחבי הארץ, לאחר מפגשים דומים בראשון-לציון ובחדרה.

בתור נושא למפגש נבחר הנושא המורכב והטעון ביותר – הנושא של משברים אישיים תוך כדי עבודתו של אדם כאיש שיקום בעל ידע מניסיון. המשתתפים חולקו בצורה בלתי-אקראית בעליל לשתי קבוצות, כל אחת כללה במכוון מנהלים ואנשים עם ידע מניסיון אישי, וניהלו דיבייט בעד ונגד "מסמך ההסכמות" – כלי שפיתחנו בתכנית "צרכנים נותני שירות" לניהול דיאלוג מקדים בין עובד למעביד על התנהלות עתידית בעת משבר.

"המפגש היה חשוב מאוד, חבל לי שלא באו עוד מנהלים", אומרת פנינה מדינה, מנהלת אזור ירושלים ושפלה בשירות התעסוקה הנתמכת של עמותת "בית חם". "הרגשתי שהיה שיח פתוח – למרות שבאופן טבעי, היו אנשים עם ידע מניסיון שפחות הרגישו בנוח לדבר על משברים שהיו להם בעבר. אני יכולה להבין את זה, הרי כשאני דיברתי לא סיפרתי על נושאים שהם מאוד אישיים".

ולא היו אנשי מקצוע שהרגישו פחות בנוח לדבר? נגיד, מתוך חוסר נעימות, או פוליטיקלי קורקט מוגזם?
"אני לא הרגשתי ככה. אני חושבת שאני הייתי פתוחה וישירה. המפגש תרם לי מאוד, ואני מקווה שיהיו עוד כאלה".

ואיך זה נחווה בצד השני של המתרס?
"הרעיון של מעגלי שיח הוא רעיון מצויין", אומר ציון כ', חונך בעל ידע מניסיון, עם וותק של כשנתיים בעבודה בתחום השיקום, בתפקידים שונים. "הישיבה המשותפת מול מנהלים היה בה גם משהו נחמד וגם משהו מלחיץ, בסך הכל זה נכון – המטרה היא נכונה. עצם המפגש מעבר ליומיום הוא חשוב, צריך לדבר על הנושא הזה ולראות מה אפשר לעשות". אך הוא גם מתריע ומזכיר שבשביל יצירה משותפת אמיתית צריך להשקיע מראש ביצירת התנאים שיאפשרו שיח פתוח ושוויוני בין הצדדים, כמו הכנה לקראת התכנים ואופי המפגש.

ימים ספורים לאחר מכן, במשרדי התכנית בכפר-סבא, קיימנו מעגל-שיח מסוג אחר: מפגש ראשון מתוך סדרה של מפגשים שאנו מתכננים שנועדו לאפשר לצוות התכנית להקשיב לקולות השונים שעולים מקרב מקבלי-השירות בתכנית – אנשי שיקום בעלי ידע מניסיון מכל הארץ. איך מקיימים שיח פתוח ושוויוני בין מקבלי שירות ונותני שירות? בעצמנו התחבטנו לא מעט בשאלה הזו. הדבר העיקרי שרצינו לשאול את מקבלי השירות בתכנית היה על דברים לשפר ודברים לשמר בשירות שאנו מציעים להם – אך מה צריך לעשות נותן שירות על מנת לקבל ביקורת בונה, כנה ופתוחה, ממקבל השירות שלו? על מנת לדעת בוודאות שמקבל השירות מרגיש בנוח להעלות גם נושאים כואבים, להעלות דרישות לשינוי ולא לחשוש מקונפליקט?

החלקים המעניינים ביותר בדיון היו כאשר המשתתפים העלו דעות שונות לגבי נושאים שגם אנחנו בתוך הצוות מתחבטים איתם – כמו לגבי קשר בין הרכזים בתכנית לבין המעסיקים של מקבלי השירות, ולגבי עבודה מערכתית עם נותני שירות אחרים של הלקוחות בתכנית. בכל נושא כזה עלו מגוון של דעות שונות – ולעיתים דעות שמאתגרות ומעלות סימני שאלה לגבי אופן הפעולה הרגיל שלנו בתכנית.

דיון מרתק נוסף היה על מידת המעורבות וההשתתפות שהם מעוניינים בה בתוך התכנית: ניתן לומר שזה היה דיון על הרעיון של יצירה משותפת, שאותו ניסינו לנהל על פי כללי היצירה המשותפת. אחת המשתתפות זרקה שאלה לחלל החדר: "אם בצרכנים נותני שירות לא יידעו להגביר את הקול של מקבלי השירות, אז איפה כן?" היא היתה מעוניינת לראות "פעם בחודש פגישה פיסית עם אנשים מאיתנו, שבאים ודנים בשאלות קונקרטיות שוב ושוב". משתתפת אחרת בדיון הציעה קבוצת פעילים שדנה בסוגיות ומעלה רעיונות להתפתחות התכנית. עלתה השאלה אם אנשים יקבלו כסף על הזמן שבו יבחרו לתת מעצמם למען פעילות במסגרת תכנית שבה הם מקבלים שירות – ואכן במודל של יצירה משותפת נהוג לתת תגמול חומרי כאשר מקבלי שירות משקיעים זמן ומרץ, מתוך הבנה שזו דרך לאזן את פערי הכוחות בינם לבין הצוות, שממילא מקבל משכורת מלאה על כל שעת עבודה בארגון.

גם כאן, עלו קולות אחרים: "הרעיון נראה לי, אבל גם אל תציפו אותי", אמר משתתף אחד – והזכיר לכולנו שלמקבלי השירות ישנה גם הזכות רק לקבל שירות, בלי להידרש להתנדב לקבוצה כזו או להשקיע זמן ומרץ בוועדה אחרת. משתתפת אחרת העדיפה להסתפק "בכיוון של שיתוף – למשל לעשות אימייל כזה עם עדכונים אחת לחודש חודשיים, זה נראה לי חיוני".  אחת המשתתפות סיכמה את המפגש: "הרגשתי לכל אורך השיח פתיחות וצימאון לשמוע דברים שיש להם השלכות אופרטיביות לגבי מעורבות הלקוחות בכל שלבי העשייה והחשיבה. היתה התעניינות מלאה ומוכנות לשמוע גם ביקורת."

האם בשני האירועים האלו "פיצחנו את הקוד", וגילינו את הדרך הטובה ביותר לבצע יצירה משותפת? האם יש ברשותנו את הנוסחה המדויקת לשיח פתוח בין מקבלי שירות ונותני שירות, או בין נותני שירות עם ובלי ידע מתוך ניסיון אישי? ממש לא. אנחנו עוד עובדים על כך, מחפשים את הדרך שלנו ליצירה משותפת. מחפשים את הדרך לעודד השתתפות ומעורבות של מקבלי השירות שלנו – ומנסים להבין כיצד אנשי צוות עם ובלי ידע מניסיון אישי יכולים לעבוד ביחד בצורה שמדגישה את הקול הייחודי של כל אחד מאתנו, כיצד להתמקם מחדש בתוך המארג המשותף. שני האירועים האלו הם לכל היותר נקודת התחלה בדרך ארוכה. ניצוצות ראשונים של יצירה משותפת, שעוד צריכים לגדול, להתרחב ולהתבסס. אנחנו מזמינים גם אתכם לצעוד אתנו בדרך הזו – אצלנו בתכנית "צרכנים נותני שירות" ובחברת "יוזמה דרך הלב", ובכל ארגון אחר בבריאות-הנפש.

*בהמשך השנה אנו מתכננים לקיים אירועים נוספים של מעגלי שיח בין מעסיקים לאנשי שיקום בעלי ידע מניסיון, ושל מעגלי שיח בין צוות התכנית למקבלי השירות בתכנית , במקומות שונים ברחבי הארץ. נשמח לראותכם!